אחד הדברים שנהוג להגיד על זוגיות, ששגרה יכולה להרוג אותה.
וכדי שהיא תצליח לאורך זמן, צריך להמשיך לעבוד ולהשקיע בה. בדרך כלל בתחילת קשר חדש, אנחנו לומדים להכיר אחד את השני, שמים לב לכל דבר, סקרנים, שואלים, עושים הפתעות ועוד. באיזה שהוא שלב, כשאנחנו מרגישים בטוחים בקשר, בלי לשים לב, אנחנו שמים בצד את הסקרנות, העניין ותשומת הלב שהובילו אותנו להצליח לבנות זוגיות ונשארים עם שגרת פעולות שמתחזקת את הזוגיות.
הבעיה שגם אנחנו וגם בני הזוג שלנו משתנים כל הזמן, ובלי הסקרנות (ששמנו בצד) אנחנו לא נזהה שינויים ופערים שיתחילו להיווצר. החיים שלנו היום דומים מאוד לזוגיות בכל תחום. עם עצמנו, עם הרגשות שלנו, עם הרצונות שלנו, עם המציאות שמשתנה ועוד. למשל, כשאנחנו מתחילים עבודה חדשה מלאי התלהבות ועניין ואחרי תקופה נשאבים לשגרה נוחה.
אנחנו לא מזהים שהצרכים שלנו משתנים, מקום העבודה השתנה, העולם השתנה.
ומה שהתחיל כהצלחה, והמשיך כשגרה נוחה, הפך לבעיה. מנגנון הניווט המחשבתי הישן מתבסס על "יצירת שגרה כשנוח ובטוח לנו".
לכן בכל פעם שאנחנו משיגים את המטרה שלנו ומרגישים נוח ובטוח, הוא "מרדים" את הסקרנות העניין והלמידה ונצמד רק לפעולות תחזוקה שחוזרות על עצמן.
זאת הסיבה שאנחנו לא יכולים לזהות שינויים וצורך בהם כדי לדייק את עצמנו מחדש. אז מה נכון לנו לעשות? מנגנון הניווט המחשבתי החדש מתבסס על העיקרון "ששגרה טובה כל עוד היא משיגה את המטרות שלנו".
לכן, לצד ניהול שגרת פעולות והרגלים, הוא משאיר את הסקרנות, העניין החקירה ויכולת ההתחדשות "פעילים ברקע" כמו חיישנים, כדי שנדע לזהות בזמן אמת שינויים שנכון לנו לעשות ולבנות בהתאם שגרה חדשה שתתאים לנו באותו זמן. זה היה הפוסט האחרון להבדלים בין שתי גישות הניווט, הרגילה והמתקדמת.
מקווה שזה עשה לכם קצת סדר וצייד אתכם בכלים. למי שהצטרף רק לפוסט הזה, ממליץ לקרוא את הפוסטים הקודמים כדי להבין את ההבדלים והמשמעות שלהם לחיים שלנו היום.