ההבדל השני בין שתי גישות הניווט המחשבתי - התהליך
בשנות העשרים שלי, קניתי אופנוע טריומף 500 ישן שכבר אז היה על הכביש כמעט 30 שנה.
מאוד יפה ומיוחד אבל מה שאומר שתקלות לא היו נדירות אצלו.
בת הזוג שלי אז ואני טיילנו איתו ברחבי הארץ כשמידי פעם בלי להודיע מראש, הוא היה נעצר.
ביום, בלילה ובגשם סוער.
איך שזה היה קורה, אני הייתי "נדלק" מההזדמנות להתמודד עם סיטואציה לא צפויה, לאתגר את עצמי למצוא דרך לפתור אותה.
לעומת זאת, בת הזוג שלי הגיבה בדיוק ההיפך.
היא הייתה נכנסת ללחץ, "מה אתה שמח? "?"איך נצא מזה?" ועוד מגוון דאגות. גישת הניווט המחשבתית הרגילה שלנו מסתמכת על תוכנית שאמורה לצאת לפועל כמו שתכננו, על פעולות קבועות לממש אותה.
ולכן כל שינוי או "תקלה" לא צפויה בדרך היא בעצם בעיה, חוסר מזל וכיוצא בזה.
מיד זה מפעיל אצלנו עולם רגשי שלם של פחדים, דאגות תסכולים ומקשה על חישוב מסלול מחדש אם בכלל.
פחות מתאים לחיים היום. נקודת המוצא של גישת הניווט החדשה היא "ששינויים ותקלות יקרו כל הזמן בלי התראה מראש"(זאת השגרה החדשה),
ולכן כשנפגוש שינויים לא צפויים, בניגוד לתוכניות שעשינו, גישת הניווט המחשבתית החדשה תפעיל אצלנו מיד חשיבה יצירתית, תכליתיות, מיקוד וכו.
לסיכום: כל אחת מגישות הניווט המחשבתי, לוחצת ש-גר על מערכת פנימית אחרת אצלנו:
-ציפייה לוודאות בתהליך תעורר דאגות, ופחדים.
-צפי לשינויים כנקודת מוצא תעורר את מכלול היכולות הפוטנציאליות שלנו.
אז מה עושים? בכל תהליך שאתם יוצרים, שנו את נקודת המוצא ששינויים יגיעו בכל מקרה!
ככה גישת הניווט תשתנה ומכלול היכולות היצירתיות הפוטנציאליות שלכם יתעורר ראשון בשעת הצורך לפני הדאגות והפחדים. ויהיה צורך.
זה יהיה שינוי עם הצד הסמוי. בפוסט הבא, ההבדל השלישי בין הגישות.